סכרת סוג 1: הידועה גם בשם "סוכרת נעורים". כ-10% מחולי הסוכרת (סוכרתיים) סובלים מסוג זה, עיקר ההופעה היא בחולים מתחת לגיל 30 בייחוד מיד לפני גיל בית-ספר ושוב בגיל ההתבגרות. הרס של תאי הבטא בלבלב, הרס זה מוביל בסופו של דבר לחוסר מוחלט של אינסולין ותלות מלאה במתן אינסולין חיצוני.

יש לחלק את הסוכרת מסוג 1 לשני סוגים A1 ו B1 שההבדל ביניהם הוא שבסוג הראשון יש הוכחות לתגובה אוטואימונית (כלומר תגובה של מערכות ההגנה של הגוף כנגד עצמו): בסוג A1 ישנם הוכחות בדמות נוגדנים כנגד מרכיבים של תאי הבטא בעוד שבסוג B1 חסרים הוכחות אלה. סוג B1 נדיר יותר.

סכרת גורמים:  הדבקה וירלית, מרכיבים תזונתיים: בעיקר חלב פרה וקפה, הואשמו כגורמים להתפרצות המחלה. סטרס (עקה) תרופות ורעלים: חומרים שונים יכולים להרוס את תאי הבטא ישירות באדם ובחיות. כמו כן, סוכרת מסוג 1 קשורה בקשר חזק מאוד למיקום גאוגרפי. הסיכון הגבוה ביותר הוא בסקנדינביה, בישראל, השכיחות הגבוהה ביותר של סוכרת מסוג 1 קיימת ביוצאי תימן.
בניגוד לאמונה הרווחת, סוכרת מסוג 1 היא הסוג עם הקשר הנמוך ביותר לגנטיקה.

• תסמיני הסכרת

להלן רשימת חלקית של המחלות והתופעות הנגרמות כתוצאה מסכרת:

תסמינים של סכרת סוג 2 כוללים : טשטוש ראיה, גירוד, צימאון מוגזם, נמנום, עייפות, דלקת עור, הגלדה איטית של פצעים, עקצוצים ו/או חוסר תחושה בכפות הרגליים.

 תסמינים סכרת נעורים סוג 1: עצבנות, חריפות במתן שתן, צימאון מוגזם, בחילות או הקאות, חולשות, עייפות, אובדן משקל, למרות צריכה נורמאלית (או אף גבוהה יותר) של מזון, ורעב לא רגיל. סימפטום שכיח בילדים הוא הרטבה, לעיתים תכופות של המיטה, (בעיקר אצל ילד אשר קודם לכן לא הרטיב).
כמו כן, אנשים עם סכרת מסוג 1 חווים מצבים, בהם ערכי הגלוקוז בדם הנם גבוהים מאוד (היפֶרגליקמיה), או מאוד נמוכים (היפוֹגליקמיה).
 כל אחד משני מצבים אלה עלול להוביל למצב חירום רפואי. אירועים של היפוֹגליקמיה (נפילת סוכר) המופיעים פתאום, עלולים להיגרם בשל החסרת ארוחה, פעילות יתר פיזית, או תגובה ללקיחה מוגזמת של אינסולין.

• הטיפול הקונבנציונאלי

• תיאזידים: תרופות משתנות (פוסיד, לזיקס, דיזותיאזיד). גורמות להפרשת מינרלים בגוף, בניהם כרום ומגנזיום. מחסור באלה מחריף את המחלה וסיבוכיה.
  ביגואנידים: קבוצת תרופות המגבירה את רגישות הרקמה השרירית לקלוט יותר גלוקוז מהדם, ומאותתת לכבד לייצר פחות גלוקוזה.
  תיאזולידינדיונים: משפרות את יכולתו של האינסולין להחדיר את הגלוקוז לשרירים.
  מעכבי אלפא-גלוקוסידאז: תרופות הפועלות במעיים. שם הן פועלות על העמילן במזון. הן חוסמות את הפיכת העמילן לגלוקוז.
  אינסולין: תחליף סינטטי לאינסולין הטבעי.
  

האלטרנטיבה הטבעית?

• http://diabetes.niddk.nih.gov/Aspects of fat digestion and metabolism - UN/WHO Report 1994
• http://www.jdf.org/
• http://felinediabetes.com/